פמיניזם ציוני: מאבקן של נשות "השומר" להכרה בזכות להשתתף בקבלת ההחלטות

"השומר" היה ארגון הגנה ביישוב היהודי בארץ ישראל, שפעל בשנים 1909-1920. הארגון הוקם על ידי אנשי ארגון "בר-גיורא" ומטרתו המוצהרת הייתה "כיבוש השמירה" ו"כיבוש העבודה".

"שום אספה לא יכולה להיות בלעדינו, עטרה, דבורה ויהודית", (1918)

מכתב התפטרות של חברות "השומר" לחברי "השומר"!

"אנחנו, הצעירות העובדות כבר שנים אחדות יחד ונמצאות אתכם במצבים הכי קשים, איננו רואות לפנינו אפשרות להמשיך הלאה את עבודתנו באותה הצורה שהייתה לה עד עכשיו. איננו רוצות להביא עובדות ומקרים; הם די ידועים לכם. באנו לידי החלטה, שעבודה משותפת ואחריות משותפת אפשרית רק כשישנם תנאים שווים בכול. עלינו תמיד לדעת מראש על מה שמתהווה אצלנו ומחכה לנו. רק אז נוכל להתאים את כל עבודתנו באופן הכי רצוי למטרותינו ולשאיפותינו. ואם חברות אנו בעבודה היום-יומית כבר שנים, נהיה חברות בכול. שום אספה לא יכולה להיות בלעדינו, אין סודות מפנינו, ואם אין לחברים די אמון בנו בשביל זה, עליהם להביע זאת בגלוי. אז נדע את המצב כמו שהוא, ונחפש לנו דרכים אחרות בשביל למלא את העבודה המקרבת אותנו למטרתנו שהיא גם מטרתכם."

"ביקשנו למלא תפקיד פעיל". חוה אלון (אוסישקין):
"כל ימי היותי ב"השומר", הרגשתי את עצמי מקופחת. הרגשה זו ליוותה את רוב החברות שלנו נשי חברי "השומר" וגם את הבחורות אשר עבדו איתנו. לא יכולנו להשלים עם כך שנמלא תפקיד פסיבי בלבד, כסטטיסטים אלה, לצד חברינו. אמנם לפעמים אי אפשר בלי סטטיסטים, אך אנו ביקשנו למלא תפקיד פעיל, כחברינו הגברים. יתירה מזו, לא ניתן לנו אפילו לדעת על רוב פעולותיהם של חברינו. שמירת-סוד זו כלפינו ודאי שלא הייתה מוצדקת; והרי, למען האמת, יודעות היינו על הנעשה ב"השומר", אלא שכל מה שנודע לנו, כמו בגניבה נודע, והצער היה רב.
ועם זאת, כשאני מסתכלת אחורנית ונזכרת בתקופה זו שבתולדות "השומר", סבורה אני ש"השומר" לא היה מתקיים בלעדינו. אמנם עלינו הוטלה רק ה"עבודה השחורה" – אך בלעדיה אי אפשר היה המעשית להתקיים. בעבודה במשק-הבית של משפחת "השומר", היינו אנו הפעילות והיוזמה הייתה בידינו. עלינו הוטל לעודד את חברינו ברגעים הקשים, להעניק להם את הרגשת הבית ובזה מצאנו, כמדומה לי, את הביטוי האמיתי לחברותנו המלאה ב"השומר"."