תולדות השמים הארץ, השיח, העשב, המטר והאד עומדים מוכנים ודוממים לבוא האדם.
הבריאה מושלמת על כל צדדיה הטבעיים כבית, כמקור לצמיחה וליצירה.
ואלוקים יוצר בתוכה את האדם ונופח בו את רוחו – את נשמת החיים.
האדם עומד בעולם באיזון מופלא, הוא נוצר מתוך העולם מתוך העפר, כנברא כיצירה ששורשה עמוק באדמה. ויחד עם כל הבריאה, החי והצומח, הוא עולה מן האדמה.
אך האדם בעולם הוא נציגו של אלוקים הוא שליחו והוא מושם בתוכה במטרה מאד ברורה – כדי לעבוד באדמה. עבודה שמצמיחה שמוציאה את הטמון והנסתר – לגילוי ולחיים. עבודה שמעבדת את הקיים ומעלה אותה לשימוש האדם ולעבודת האלוקים.
והאדמה כבריאה של אלוקים כבסיס חי ופועם במציאות, המהווה מקור לכל חי ושורש לכל נברא. מחכה לעבודת האדם ומצפה לעיבודו – ובעצם הופעתו היא מתחילה להצמיח לו את מחייתו. הוא תלוי בה והיא תלויה בו – קשר של יחסי גומלין ושל מחויבות.
של עבודה ושמירה על הטבע וכוח צמיחתו – עידונו וניתובו, אל מול אדמה שמוציאה את כוחה ומפרה את העולם בחיים ובצמיחה.
השילוב של האדם כיציר האדמה – בגופו, וכבריאה רוחנית – בנפשו, היא זאת הנותנת לו את היכולת להעלות את העולם ממנה הוא נוצר – לעולם שממנו הוא ירד. ההרכבה הזו הופכת את האדם לנזר הבריאה, הוא זה שנותן את תו הסיום, את הגימור הסופי – את השמות לכל חי.
