היהדות כציוויליזציה – עמוס עוז, מתוך: "פה ושם בארץ ישראל"
היהדות היא ציוויליזציה, אחת הציוויליזציות המעטות שהטביעו חותם על האנושות כולה. הדת היא חלק מרכזי בציוויליזציה היהודית, הדת היא אולי מקורה, אבל אין להעמיד אותה אך ורק על הדת. היא יצרה תופעות רוחניות שצמחו ממקור דתי, הפרו את החוויה הדתית. שינו אותה וגם התקוממו נגדה: שפה ומנהגים ואורחות חיים ורגישויות אופייניות (אולי צריך לומר: רגישויות שהיו אופייניות) וספרות ואומנות ורעיונות ודעות. כל זה יהדות. המרד והכפירה בדורות רחוקים ובדורות אחרונים גם הם יהדות. ירושה גדולה ורחבה . ואני רואה את עצמי כאחד היורשים הלגיטימיים, לא כבן חורג ולא כבן סורר ומורא ולא כממזר אלא כיורש.
ומה שמשתמע ממעמדי כיורש ודאי גורם לכם זעזוע: משתמע ממנו שאני חופשי להחליט מה מן הירושה הגדולה הזאת יעמוד בסלון שלי ומה אגנוז במרתף. ודאי, הדורות הבאים יש להם זכות מלאה להפוך את הסדר ולרהט את חייהם כטוב בעיניהם. ויש לי גם זכות "לייבא" מבחוץ ולשלב בירושתי את הטוב בעיני. בלי שאכפה על יורש אחר, עליכם, למשל, את טעמי ואת העדפותיי. זה הפלורליזם אשר דיברתי קודם בשבחו. זכותי להחליט מה טפל ומה עיקר ומה מרכז ומה שוליים ומה ראוי לגניזה. לא אתם ולא נטורי קרתא ולא ישעיהו ליבוביץ' תאמרו לי, איש איש לשיטתו, כי זאת עסקת חבילה, ועליך לקבל הכל או להסתלק מן הכל. זכותי לזרות ולהבר. ומכאן מסתעפת עוד הכרעה רוחנית גורלית: האם ציויליזציה יכולה להתקים כמוזיאון, או שמא יש לה קיום ורוח חיים רק כאשר היא לובשת צורת דראמה יוצרת?
