חנה סנש, ללא שפה – שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמ' 20

בדרך/ חנה סנש

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

פירוש:

השיר מתאר חוויה של הליכה בעקבות קריאה פנימית, דחף או קול שקורא ללכת בדרך מסוימת. הדובר בשיר מציין שהוא הלך כי הקול קרא לו, אך הוא גם הלך כדי להימנע מנפילה – כלומר, אולי מתוך חשש להישאר במקום או לא לפעול. ההליכה הזו נראית כמו מסע רוחני או רגשי, כאשר הדובר מוצא את עצמו בצומת דרכים, שבה הוא נאבק באי ודאות ובקרירות של המצב.

בצומת הדרכים הזו, הוא מתאר רגע של משבר שבו הוא "סותם את אוזניו בלובן הקר", דבר שמרמז על ניסיון להימנע מהמציאות או מההכרעה שעליו לקבל. "הלובן הקר" יכול לסמל בדידות, פחד, או קיפאון נפשי. בסוף השיר, הדובר מבכה על כך שאיבד משהו חשוב במהלך המסע – ייתכן שזהו אובדן של כיוון, משמעות או תחושת ביטחון.

השיר מבטא תחושות של חיפוש, קושי בהתמודדות עם בחירות, ותחושת אובדן בדרך שבה האדם מנסה למצוא את דרכו.