ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך.
אהרן דוד גורדון ( 1856 – 1922), חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית והמנהיג הלא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל.
שאלות לדיון:
מהו עיקר המסר של הקטע בעיניכם?
איך אתם תופסים את המשפט " כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך"?
איך אתם מרגישים בטבע? עד כמה היציאה לטבע נוכחת בחיים שלכם?