ס. יזהר – פרידה מן החינוך
חברותא – קריאה ולמידה משותפת של טקסט. קראו את הטקסט, לאורך הטקסט מופיעות נקודות למחשבה. אתם מוזמנים לדון בהן, לפתח אותן לשאול שאלות נוספות. מה אנו לומדים מהקריאה ביחד בקול רם?
ואיזה חלום יפה הולך החינוך להגשים : לקחת ולשנות את האדם הזה ואת עולמו – לטוב. לקחת בני אדם צעירים ולעצב להם היטב את אישיותם – למוטב. לקחת אנשים צעירים להובילם אל כל מטרה טובה – להוביל וגם להגיע. ומי עוד מלבד החינוך מכיר את האדם הזה מכאן ואת המטרות של החברה מכאן – ויודע לקחת בידו זו את הצעיר ובידו זו את המטרות. ולהפגיש אותם יחד להליכת קידם יפה? באומן שהצעיר המתחנך יוכל להגיע אל כל מטרה חשובה, מטרה אחר מטרה.
מהן המטרות שהחינוך מוביל ומיהו אותו אדם אשר הוא מוביל בעינכם?
– האם כל זה דבר ריק הוא? או רק חלום תמים? ואולי הונאה עצמית? או שמא אפילו ציניות חלילה? האומנם צריך לחזור ולשאול כעת את השאלות הישנות. ומחדש לשאול מי הוא זה המציב את המטרות לחינוך? ובזכות מה ועל סמך מה? ומי הוא שמסמיך את המוסמך להחליט? ואם מעשי החינוך נעשים תמיד דרך שכנועים, דרך שכנועים וגם לחצים. או בעיקר על ידי לחצים או אולי על ידי הדוגמא האישית? אכן מתי הציץ אותו בעל הדוגמא האישית בראי, ומה ראה שם? ואגב מה באמת יודע המחנך? מה יודעים שולחיו, על העתיד? מה הם יודעים על הילד הזה היום. ומה הם יודעים עליו איך יהיה בעוד עשרים שנה? ואם אינם יודעים עליו למה בעצם הם מתכוונים כשמבקשים מההורים ומן החברה שישלחו אליהם ילדים כדי לחנכם לקראת העתיד ובקצרה מה בדיוק מצפים שיקרה בפגישת החינוך המומלצת כל כך?
מי הסמיך אותנו לחנך? מי מחליט מה טוב ומה רע, מהי דוגמא אישית? האם אנחנו דוגמא אישית טובה? מה נרצה להראות לאותם חניכים, מה נרצה שילמדו מיתנו?
האם תוכל להיות מחנך כשאין בידך איזה טוב ערוך ומוכן? האם תוכל לחנך בלי סל של ערכים טובים, שתצטרך, בדרכי נועם ככל האפשר להקנות לחניכיך כדי שהם יפנימו אותם ויזדהו איתם? הטוב. הגענו אפוא עד הטוב. שלום עליך הטוב. ומיד הולכים לאיבוד מול שאלות הנצח. מה זה בדיוק הטוב? הטוב לאדם הזה כעת? הטוב שמישהו יודע בשבילו. במקומו? ומהו היודע הזה? המחוקק? דור האבות? כל אדם לנפשו? אלוהים גדולים כמה כבר הרעו בני האדם לבני האדם בשם הטוב. ומה לא עשו ומה לא הכאיבו לשמו הטוב, יתהלל. כי לא מעטים המחנכים סבורים שכל השאלה בחינוך היא איזה ערכים צריך להכניס לסל הערכים הטובים. לפני שיפעילו את מכונת הקניית הערכים. ואילו ההשערה שמוטב להשאיר את הבחירה בידי האדם עצמו (כשיהיה בשל לבחירה) נראות להם רק כבזבוז הזדמנות לשרת את הטוב שירות נאמן, אלא כאילו השאירו ילד במצב גרוע: נטוש בלי לדעת להבחין בין טוב ורע ובלי שיהיה יודע לזהות את הטוב האמיתי מבין כל מיני טוב מדומים. ומבלי שיהי מחוסן מכל מיני פיתויים ושידולים מן החוץ. באופן שהילד יוכל להשתמט אז ולגדול ולא להשתייך למחנה שלנו. המחנה הנכון. מחנה הטוב – ואיך אפשר? הטוב איזו מלה גדולה. איזו ריקה. איזו נוראה
מהן השאלות המרכזיות שהטקסט מעלה? איך אנחנו יכולים לענות לס. יזהר על השאלות הללו?
