גילוי נוף
קטע קריאה: מאיר שלו, מתוך: גינת בר (נספח)
זוגות מגלים דרך נוף
נתחלק לזוגות, עדיף לזוגות עם היכרות מעטה יחסית. בתורות, כל אחד מספר על הנוף האהוב עליו. יש לתאר את הנוף כדבר בעל תנועה, ולא דומם. לתאר את הנוף לפרטים בעזרת כמה שיותר חושים- איזה תנועה אני מזהה בנוף? ממה הוא מורכב? איזה צלילים וריחות יש בו?
לאחר שאחד מבני הזוג שיתף בנוף האהוב עליו, הפרטנר צריך לזהות תכונות אופי שהוא יכול ללמוד על בן הזוג מתוך תיאור הנוף. כלומר לעשות מעין "האנשה" של הטבע ולתאר תכונות אופי של בני אדם, ובעצם כך לגלות מידע חדש אודות בן הזוג דרך תיאור הנוף. במילים אחרות, על בן הזוג לשקף מה "הנוף הפנימי" המשתקף מ"הנוף החיצוני".
לדוגמא- "מהאופן בו תיארת את הרוחות החזקות שנושבות ביער בזמן שדולקת על ידך מדורה אני מבין שגם בזמן של רוחות סערה אתה חש חום ביטחון ויציבות".
לאחר מכן נחזור למעגל, ונשתף דברים חדשים שגילנו על עצמנו/על בני הזוג מתוך תיאורי הנוף.
קטע מאת: מאיר שלו, מתוך: "גינת בר"
"להשוואה בין צמחים ובין משפחות אנושיות, אין לא שחר מדעי ולא משמעות. אין היא אלא דימוי, והיא מעידה על האדם המדמה יותר משהיא מעידה על הצמחים שהוא מתאר. אבל הצמחים המתרחקים, הנודדים- שמעתי על אגוז קוקוס שפירותיו מיטלטלים בגלי האוקיינוס וצולחים אלפי קילומטרים עד שהם נוחתים על חוף אחר – מעוררים בלב מחשבות.
אינני יכול לייחס לצמחים תודעה אנושית, וברור לי שלהאנשה שלהם, שגם אני חוטא בה לפעמים, אין בסיס. מנגנוני ההפצה שלהם הם תוצאה של תהליך אבולוציוני ולא מעשה שמחשבה ותכנית מאחוריו ומטרה בעתידו.
אבל כשזרעים של סביון או זקן הסב מתעופפים מעל לגינתי ונעלמים במרחקים, הם מעוררים בליבי כמיהה והתרגשות בצד החרדה לגורלם.
הם מעלים בדעתי נוסעים גדולים ומגלי ארצות, תחילה אנשים ששטו לאורך החוף ואולי נסחפו ללב ים ולמקום אחר, ואחר כך אנשים שלא נסחפו אלא בנו רפסודה וגילפו משוטים, ואולי גם הקימו תרנים ומפרשים ואולי גם נטלו עימם זרעים ושתילים וילדים, כלבה מעוברת וכבשות הרות, והפליגו אל לב ים בתקווה להגיע למקום טוב יותר.
מדוע עשו זאת? יש לאדם יצר נדודים ויש לו סקרנות ודימיון, וגם מצוקות שונות יכולות לעורר אותו שיעקור ממקומו, אבל כדי לצאת לדרך כזאת צריך גם מנה גדולה של אומץ ואופטימיות, ואולי גם של חוסר ברירה וייאוש.
את כל זה קשה לייחס לצמחים, אבל גם בקרבם יש נודדים ויש יושבי בית, וכדי לראותם לא צריך להפליג אל מעבר לשבעת ימים. די לצאת אל גינת הבר ולהתהלך בה בעיניים פקוחות."
